רצה למרחקים ארוכים

אתם יודעים 21.100 ק"מ זה המון זמן לחשוב.

ריצת סיכום כזו על תהליך שנבנה מתוך חלום.

על דרך רצופה כישלונות ומסקנות בצידן.

על מחשבות בונות ומחשבות מגבילות

ועל הגוף שלנו- המכונה המופלאה הזו שמשרתת אותנו.

קצב פעימות הלב והמוח שמספר לנו מה אפשרי ומה מחוץ לתחום.

שנים חשבתי שלא נועדתי לרוץ, קשיי הנשימה ועודף המשקל שרודפים אותי עוד מילדותי, קיבעו אצלי את המחשבה שלא נועדתי לזה.

האימון הראשן שלי התחיל ברגע שהעזתי לחלום- לדמיין את עצמי רצה.

רצתי ונכשלתי.

אני זוכרת את אחד האימונים הקשים בהם לא הצלחתי להסדיר נשימה וכל שריר בגוף שלי התנגד לריצה. ישבתי על הספסל מול הבית והחלטתי שאני בונה לעצמי תכנית פעולה.

ידעתי שאצליח, אם רק אבנה תכנית המותאמת עבורי.

זה התחיל כמו בהתחלה- דמיינתי את עצמי מנצחת,

חוצה את קו הסיום עם מספר חזה וחיוך ענק.

אבל לדמיין זה לא מספיק- בכדי להעביר את החלום מרשימת המשאלות לרשימת המטלות התחלתי לשאול את עצמי שאלות:

*מה יעזור לי להגשים את החלום?

*מתי אני יכולה להכניס ללו"ז שלי את סדרת האימונים?

*האם אצליח ללמד את עצמי או שאצטרך ליווי של מאמן אישי?

*האם אצליח לעשות זאת לבד או שמא עדיף עם חברה תומכת?

די מהר עניתי על כל השאלות הללו וכך בניתי לעצמי תכנית פעולה.

עבדתי לפיה וזה לא היה קל.

היו אימונים טובים וכאלה שהורידו אותי למטה.

הבנתי בשביל להגיע לתוצאה טובה אני חייבת להנות מהדרך ולסמן לעצמי נקודות הצלחה, ולאט לאט התחלתי להנות ולתוך ההנאה נכנסה עוד מחשבה טובה ועוד הצלחה בצידה.

ביום שישי האחרון חציתי את קו הסיום עם מספר חזה וחיוך ענק של מנצחת.

לאורך כל תקופת האימונים ראיתי הקבלה מוחלטת לחיים בכלל ולעסק שלי בפרט.

החלום לפתוח אותו, המחשבות המגבילות בצידן, הכישלונות בדרך לצד אינספור הצלחות קטנות. הלמידה העצמית מי אני ומה אני מביאה איתי לכל בית שאני מתכננת.

התובנות מהלמידה האינסופית שהיא המנוע העיקרי להצלחה.

ומעל להכל- להעז לחלום.

לדמיין את הניצחון ממש קורה ולהפוך את רשימת המשאלות לרשימת מטלות בדרך להגשמה.

להשקיט מחשבות מעכבות ולהסתכל על הדברים הטובים באמת: על הצמיחה עקב בצד אגודל על המיקוד באני העצמי שלי למול אינספור האנשים שרצים איתי באותו מסלול.

להבין מה גורם לי להצליח בקצב שלי מבלי לפזול להצלחות של אחרים.

לדעת עמוק בפנים שלכל אחד יש את המסלול והקצב הנכון לו-

בדיוק כמו הריצה לעבר קו הסיום.

והתובנה המופלאה מכולם היא הידיעה שאם הצלחתי להגיע בפעם הזו- אוכל להצליח תמיד ואפילו לשפר קצבים.

היום אני יודעת לומר שאני

רצה למרחקים ארוכים.